פסק-דין בתיק ע"ו 29797-10-12

1.         המערער יליד 1953, היום כבן 59. המערער שרת כנהג במשטרת הגבולות ופרש בחודש מרץ 1997. עם פרישתו ביקש להכיר בנכות בגין כאבי גב. המערער הוכר כנכה על רקע פריצת דיסק בחוליות 1S-5L בדרגה של 5% בגין הגבלה קלה בתנועות גב תחתון (סעיף 37(2)גII). בחודש אפריל 2011 הגיש בקשה לקבוע כי חלה החמרה בנכותו.

2.         ועדה מחוזית שדנה בעניינו ביום 19.9.11 עיינה בבדיקת CT  שהראתה בלט דיסק בחוליה   4-5L ו- 1S-5L שמאלי עם לחץ על שורש 1S-4L בהתאמה. ועדה זו קבעה החמרה, אך נוכח מכתב יו"ר הועדות הרפואיות המציין כי המערער מוכר אך ורק כנכה בגין פריצת דיסק  1S-5L  ואילו ניתוח פריצת דיסק 4-5L איננו מוכר, חזרה בה מקביעתה וציינה כי ההחמרה מיוחסת להתפתחות מחלה ניוונית ואיננה קשורה לפגימה המוכרת.

3.         המערער ערער לועדה רפואית עליונה. הועדה ציינה כי בבדיקת CT  משנת 1996 היתה בליטת דיסק רק בגובה 1S-5L. בדיקת CT  מ- 7.3.11 מראה בלט דיסק הגורם ללחץ ניכר על 4-5L משמאל. בממצאי הבדיקה הגופנית נקבע כי תנועתיות גב תחתון תואמת את הנכות שנקבעה לו בעבר ולא נמצאה עדות להחמרה במצבו בבדיקה הקלינית. הועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר גורן שהגיש המערער, שם טען כי מדובר במחלת מקצוע , אך הועדה ציינה כי למערער לא הוכרה מחלת מקצוע כנכות מוכרת. מכל מקום ציינה , כי הממצאים של ד"ר גורן אינם תואמים את ממצאיה בבדיקה.

4.         המערער מלין על כך שמחלקים את עמוד השדרה למספר חלקים על אף שמדובר בחוליות שסמוכות לחוליות שהוכרו כנכות מוכרת. המערער מלין כי על אף שהועדה המחוזית מצאה מצב של החמרה ופסלה מתן אחוזי נכות נוספים בשל העדר קשר סיבתי, הועדה הרפואית העליונה מצאה כי לא קיימת החמרה כלשהיא במצבו של המערער.

המערער מבקש ליתן משקל לבדיקות הדימות המלמדות על ממצאים אנטומיים פתולוגיים המסבירים את ההגבלה של התובע. לפיכך, מבקש המערער להחזיר את התיק לדיון בפני הועדה הרפואית העליונה.

5.         הועדה שמעה את טענות ב"כ המערער ואת תלונות המערער עצמו. הועדה בדקה את המערער  וציינה בפרוטוקול הבדיקה, בין היתר: " הליכה בה מופגנת כבדות. עומד כהלכה על אצבעות רגליו ועקביו. בניסיון להתכופף קדימה טוען כי אינו יכול להזיז את גבו כלל בכל כיוון. בשלב זה הוערה תשומת ליבו לפער בין המגבלה המופגנת על ידו למה שתיאר הרופא אותו שכר למתן חוות דעת מטעמו...בניסיון לערוך הרמת רגל ישרה לא ניתן היה להרים את רגליו כלל, מתח השרירים היה בולט ולא היה ניכר כל סימן לדלדול, למעשה היתה התנגדות אקטיבית לבדיקה" .

            בקטע הדיון קבעה הועדה כי בממצאי הבדיקה הגופנית-קלינית יש נכות המתאימה לסעיף 37(2)גII שזו הנכות שנקבעה לו בעבר ולא נמצאה כל עדות להחמרה במצבו. הועדה מציינת ומדגישה כי הממצא הקליני הוא הקובע ובדיקות דימות באות רק לעזור בפירוש הממצאים הקליניים. הועדה מציינת כי ממצאיה בבדיקה הקלינית מייתרים את הדיון בהתייחסות הפרטנית לחוליות השונות ולטענה בעניין "מחלת מקצוע". הועדה מתייחסת לחוות הדעת של ד"ר גורן, שם הוא תומך בכך שמצבו של המערער הוא תולדה של מחלת מקצוע, דהיינו שנים רבות של נהיגה, ומציינת כי מחלה זו איננה מהווה נכות מוכרת אצל המערער. עוד מציינת הועדה כי הממצאים שמצאה אינם תואמים את ממצאיו של ד"ר גורן.

6.         הערעור של המערער מתייחס למעשה לקביעה רפואית מקצועית. הועדה מציינת בצורה מפורשת כי לא מצאה החמרה במצבו הקליני וכי מצבו תואם הגבלת תנועות מזערית. על מידת החומרה שנמצאה, ומידת המגבלה התנועתית של המערער שנמצאה, אין אפשרות לערער בפני בית המשפט המחוזי.

וראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית -

"לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב - עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק - אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך".

כמו כן לעניין המשקל של ממצאי הדימות - ראו ברע"א 4668/09 דוד חזוט נ' משרד הביטחון, נבו, מיום 30.7.09, שם נקבע כדלקמן:

"השאלה העיקרית שמעלה המבקש היא האם רשאית הייתה הוועדה להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית שהיא ערכה למבקש על פני תוצאות הבדיקות שנערכו לו (בדיקת מיפוי עצמות והולכה עצבית). ברע"א 9737/03   זיגלמן נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (לא פורסם, 4.7.2005) נפסק כי השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך על ממצאי הבדיקה הקלינית או על בדיקות אחרות, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה שלה וועדה הרפואית. בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי שלה ועודה [ראו גם: רע"א 8449/01 ברק נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 4.12.2005); רע"א 3625/05 סלמאן נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 2.4.2006)]. גם מטעם זה אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן".

            הועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר גורן ולא קיבלה את ממצאיו.

וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון (אתר נבו) -

"הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה".

7.         אם אכן רצה המערער לטעון כי מצב חדש בחוליות 4-5L קשור לנכות המוכרת הספציפית שהתייחסה לחוליות 1S-5L ,אמור היה לפנות לדיון לפי תקנה 9 הדנה בנכות מוסבת, אך לא פנה בדרך זו.  חוות הדעת הרפואית שצרף מטעמו, חוות דעת של ד"ר גורן, איננה מקדמת אותו בעניין זה , כי שם נטען שהנכות בחוליות אלו, הוא פועל יוצא של שנות נהיגה רבות בשירות הצבאי, (דהיינו נכות ראשונית ולא נכות מוסבת) וכלשון ד"ר גורן "מר חמזה נמנה עם קבוצת סיכון להתפתחות של האצת שינויים ניווניים בגב תחתון כמי שעבד כנהג ביחידת מג"ב מזה 20 שנים...". למותר לציין כי לא הוכרה נכות ראשונית כזו למערער על ידי קצין התגמולים.

8.         בהמשך לאמור לעיל ומהנימוקים שצוינו בסעיף 6 לעיל - הערעור נדחה.

9.         אין צו להוצאות.

            10.       המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.